פסק-דין בתיק פר"ק 16930-02-11

1.         בפניי בקשה, למתן צו לפירוק חברת ת.ק.ש.אלפיים (1977) בע"מ (להלן: "החברה"), אשר הוגשה ע"י המבקשות, חב' שלייסנר חיתוכי להבה ופלזמה בע"מ וחברת ק. שלייסנר עבודות (1986) בע"מ (להלן: "המבקשות").

2.         ע"פ הנטען בבקשה, החברה, שהנה חברה פרטית בע"מ, חייבת למבקשות 123,848 ש"ח עבור "סחורה" שהמבקשות סיפקו לה.

עוד נטען בבקשה כי להבטחת תשלום חובה זה של החברה למבקשות, היא מסרה לה שיקים משוכים על חב' התכוף בע"מ, הנמצאת היום בהסדר נושים, וקודם לכן חשבונות הבנק שלה הפכו לחשבונות מוגבלים. במאמר מוסגר אומר כי שיקים אלה שלושה במספר וסכומם הכולל הנו 123,848 ש"ח, לא הוצגו כלל לפירעון כפי שהדבר עולה מצילום של שיקים אלה שצורף לבקשה.

העולה עליה מבססות המבקשות את בקשתן לפירוק החברה הינה זו הנקובה בסעיף 258(1) לפקודת החברות, (נוסח חדש) התשמ"ג-1983 הקובע:

"נושה שמגיע לו מן החברה, ע"פ המחאה או באופן אחר, סכום העולה על 5 שקלים שהיגע מתן פרעונו, מסר לחברה במשרדה הרשום דרושה חתומה בידו לשלם לו את חובו, ובמשך שלושה שבועות לאחר הדרישה לא שילמה החברה את החוב ולא נתנה ערובה ולא הגיעה לידי סידור להנחת דעתו הסביר של הנושה".

לבקשה צורפו צילומים של שלושה שיקים ע"ס כולל של 123,848 ש"ח משוכים על חב' התכוף וערוכים לשמה של חברת ק. שלייסנר עבודות 1986 בע"מ. כן צורף לבקשה צילום מכרטיס חשבון המתנהל אצל המבקשות ע"ש החברה וממנו עולה כי בתאריך 18.11.10 זוכתה החברה בסכום של 123,848 ש"ח שהוא הסכום של שלושת השיקים שהמבקשות קיבלו מחב' התכוף ואשר מולם נרשם בכתב יד "שיקים ח-ן מוגבל" ע"פ הכרטיס גם לאחר זיכוי החברה בסכום שלושת השיקים הנ"ל נותרה החברה חייבת למבקשות סך של 7,042 ש"ח.

3.         החברה הגישה התנגדות לבקשת הפירוק, בה הכחישה עצם החבות לה טוענות המבקשות וכך לגבי סכום החשבון החוב הכספי הנטען.

הלכה למעשה, החברה אינה מתכחשת לכך כי המבקשות או מי מהן סיפקו חומרי גלם ששמשו את החברה בביצוע עבודות בתור קבלן משנה עבור חב' התכוף שהיתה קבלן ראשי.

לטענת החברה, המבקשות היו אחד מספקי חומר הגלם לחברת התכוף, עוד טענה כי ביום 17.11.10 הגיע נציג המבקשות למשרדי חב' התכוף ופנה למר גדי חזות, המשמש כסמנכ"ל הכספים של התכוף, הציג בפניו את כרטסת הנה"ח של החברה. אצל המבקשות ביחס לחשבונות שטרם נפרעו וביקש מהתכוף את כיסוי החוב, וכי חברת התכוף מסרה לו 3 שיקים ע"ס כולל של 123,848 ש"ח לכיסוי חובה. 

החברה מדגישה כי טענת המבקשות כאילו החברה היא זו שמסרה להם את השיקים של חב' התכוף להבטחת תשלום חובה אינה נכונה וכי השיקים נמסרו למבקשת ישירות ע"י התכוף.

4.         על יסוד הנטען בבקשה לפירוק והמסמכים שצורפו לה ועל סמך הנטען בכתב ההתנגדות שהחברה הגישה לבקשת הפירוק וטיעוני הצדדים בפני בית המשפט, ניתן לקבוע את העובדות הרלוונטיות הבאות:

א.         החברה ביצעה, בתור קבלן משנה, עבור חב' התכוף בתור קבלן ראשי, עבודות שחומר הגלם ששמש בביצוע עבודות אלה סופק ע"י המבקשות או מי מהן.

ב.         אספקת חומר הגלם בוצעה ע"פ הזמנת החברה ובקשר לכך התנהל כרטיס חשבון אצל המבקשות ע"ש החברה.

ג.          בין חב' התכוף למבקשות התקיימו יחסים עסקיים גם באופן ישיר והמבקשות היו אחד מספקי חומר הגלם של חב' התכוף.

ד.         המבקשות אשר ידעו כי חומר הגלם שהם מספקים לחברה, משמש אותה בביצוע עבודות עבור חב' התכוף, עבודה שבוצעה כנראה בחצריה של חב' התכוף, פנו אל חב' התכוף וביקשו כי זו תשלם את סכום החוב עבור חומרי הגלם שסופקו לחברה, ושטרם נפרע.

חב' התכוף נענתה ומסרה בידי נציג המבקשות שלוש המחאות ערוכות ע"ש המבקשת ק. שלייסנר עבודות (1986) בע"מ משורטטות בחותמת "למוטב בלבד" ע"ס כולל של 123,848 ש"ח שהוא כנראה סכום החוב, שהמבקשות ביקשו לשלם להם.

ה.         סמוך לאחר קבלת השיקים, נוכחו המבקשות לדעת כי חב' התכוף נכנסה לקשיים כספיים וחשבון הבנק עליו משוכים שלוש ההמחאות שלה (בנק דיסקונט לישראל סניף פולג-נתניה) הנו חשבון מוגבל.

ו.          ביום 28.12.10 שלחה המבקשת חב' ק. שלוייסנר עבודות (1986) בע"מ (להלן: "חב' ק. שלייסנר") באמצעות עו"ד עודד ונגלניק "התראות פירוק", וזו לא הסדירה תשלום החוב הנ"ל, ובעקבות כך הוגשה הבקשה הנדונה לפירוק החברה.

דיון ומסקנות